מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לרחם ועלינו ועל פליטתינו ולמנוע משחית ומגפה - מעלינו ומעל כל בית ישראל ונאמר אמן
אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה, המקום ירחם עליהם ועלינו ויוציאם ויוציאנו מצרה לרווחה השתא בעגלא ובזמן קריב
נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' מרץ 14, 2020 11:41 pm

הראני דודי הגאון רבי אברהם לויסון שליט"א את תשובת הרמ"א (סימן כ):
שאלה ראובן שהשכיר ביתו לשמעון לזמן אחד שידור אצלו בביתו, ונגמר קנין השכירות כמנהג העיר שלא היה אחד מהן יכול לחזור, וקודם כניסת שמעון לבית חלתה אשת שמעון חולי הקדחת שקורין גע"ל זוכ"ט בל"א ל"ע ובהגיע זמן כניסת שמעון לחדרו ראובן מעכב עליו באמרו שאדעתא דהכי לא השכיר לו ביתו, שיקבל אצלו אשתו החולנית חולי כזה שהוא חולי מתדבק. וע"י אונס זה רוצה ראובן לחזור משכירותו ולא רצה לקבל שמעון בביתו...
סוף דבר איני רואה כלל שיוכל משכיר זה לומר אדעתא דהכי לא השכרתי, אף אם נודה שזה שחלתה אשתו של שוכר מיקרי אונס, כ"ש שאינו אונס שראוי לחזור בגינו. כי מה שאומר שהוא חולי מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא. ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מלענין בעל ראתן דאסרו לישב בצלו. וראייה מפרק המדיר דלא חשבו למום אשה לומר שאדעתא דהכי לא קדש רק בחולי נכפה שהוא מין ראתן, אבל בשאר חולי לא אמרינן הכי. וכ"ש בנדון דידן, דחולי זה שכיח מחמת עיפוש האויר הנהוג בעיר ההיא הוה מידי דשכיח ואין בית אשר לא היה שם חולי זה, דמסיק כל אדם אדעתיה ואיכא למימר סבר וקיבל. ולכן אף בלא גמרו קניין על השכירות רק שמנהג העיר שמדברים ביחד וכל שלא הודיעו שמונה ימים קודם זמן כניסת הבתים אינם יכולין לחזור מטעם דהוה ליה להודיעו, מ"מ באונס כי האי לא יוכל לחזור. אף על גב דבנפל יכול לחזור בכה"ג כמו שכתבתי לעיל היינו מטעמא דא"ל לא עדיפת מינאי, אבל בשאר אונסים כ"ש באונס גרוע כה"ג דעתי שאין יכול לחזור. כה אמינא הצעיר משה איסרלש.


בשו"ת באר משה בנין ירושלים (ירושלימסקי, סי' כט) הביא דברי הרמ"א בתוך דבריו, וז"ל,
ע"ד שאלתו אם יש מצות בקור חולים בחולה המתדבק רח"ל. יעיין כת"ר בתשו' רמ"א (סי' יט) בנדון שאחד חזר ממה שהשכיר ביתו לאחר מפני שאשתו חלתה חולי הקדחת שקורין געליזעכט, וחושב שהוא חולי המתדבק, יעו"ש מה שהאריך בזה, וסופו כתב כי מה שאומר שהוא חולי המתדבק כולו הבל, ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והוא הרופא ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים, כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מבעלי ראתן דאסרו לישב בצלו, יעו"ש באורך. עכ"פ מבואר תוך דבריו דגם בחולי המתדבק איכא מצוה דבקור חולים, והא דכתב הרמ"א בעצמו ביו"ד (סי' קטז ס"ה) דיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר יעו"ש, זה לאו משום חשש דהחולי מתדבק אלא כמ"ש בתשו' מהרי"ל (סימן נ) משום דבעידן ריתחא היא וכמבואר בש"ס ב"ק (ס ב) דכיון שניתן רשות למשחית כו' וגם משום ביעתותא יעו"ש.
אלא דפלא הוא על הרמ"א בתשו' שלא הביא דברי הרמב"ן על התורה פ' וירא (יט יז) בפסוק אל תביט, זה לשונו הטהור, ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם וכו', ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה, עכ"ל. וכ"כ רבינו בחיי.

ועי' שדי חמד מערכת הבי"ת סוף ס"ק טז בשם כנסת הגדולה.

גל של אגוזים
הודעות: 615
הצטרף: א' מרץ 08, 2020 5:27 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי גל של אגוזים » ש' מרץ 14, 2020 11:45 pm

מעניין מאוד, ייש"כ.

סימן י"ט או סי' כ'?

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' מרץ 14, 2020 11:46 pm

בפרויקט השו"ת - סימן כ.

סמל אישי של המשתמש
חלמישצור
הודעות: 2513
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי חלמישצור » ש' מרץ 14, 2020 11:52 pm

האריך בתשובה זו הציץ אליעזר, ט, סי' יז פרק ה, יעו"ש.

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 1606
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » א' מרץ 15, 2020 12:05 am

אולי ראוי להעתיק כאן תשו' הרשב"ש סימן קצ"ה.

מה שנכון נכון
הודעות: 9551
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » א' מרץ 15, 2020 12:05 am

ראה חזו"ע אבלות א עמ' יד-טו.

חיימקה
הודעות: 1141
הצטרף: א' ספטמבר 04, 2011 2:30 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי חיימקה » א' מרץ 15, 2020 12:06 am

בעקבות דברי הרב חלמיש דלעיל.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז - קונ' רפואה בשבת פרק ה
רופא אם מחויב או עכ"פ מותר לו להכניס א"ע בספק סכנה בכדי לטפל בחולה שנחלה במחלה מתדבקת ובכדומה לזה.
(א) בפ"י אות י"ג מקונטרסי משיבת נפש שבח"ח הבאתי בתוך הדברים דברי תשו' הרדב"ז שסובר דאין לו לאדם להכניס עצמו בספק סכנת נפשות כדי להציל חבירו ואם מחמיר על עצמו בכך הר"ז חסיד שוטה. ועפי"ז עוררתי שם בקצרה דיוצא לפי דעתו שגם רופא אינו מחויב להכניס א"ע בספק סכנה כדי להציל חולה מסוכן שנגוע במחלה מדבקת ואין לו דרך להיזהר מזה והגשת הטיפול כרוך בסיכון עצמו יעו"ש. [ויעוין עוד בספר חסידים סי' תרע"ד דאיתא דאם אדם טובע בנהר והוא כבד אל יעזור לו פן יטבע עמו עיין שם].
יוצא לפי"ז איפוא דלדעת הרדב"ז כאילו גם אינו רשאי לכך דהרי סובר דאם מחמיר על עצמו בכך הר"ז חסיד שוטה. וחיוב לטפל בודאי ליכא, יעוין עוד בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"ה ובהעמק שאלה על השאילתות שאילתא קכ"ט אות ד' ושאילתא קמ"ז אות ד' עיין שם.
(ב) אולם ציינתי שם גם לעיין בשו"ת רמ"א סי' י"ט, ולפי דבריו שם בתשובה יוכל לצאת לן שברופא כו"ע יודו שכן צריך ליכנס לספק סכנה כדי להגיש הטיפול לחולה, ועל אחת כמה שלא יקרא בשם חסיד שוטה אם יחמיר על עצמו ליכנס לספק הסכנה כדי להגיש הטיפול לחולה. כי בשו"ת רמ"א שם נשאל בראובן שהשכיר ביתו לשמעון ונגמר קנין השכירות וקודם כניסת שמעון לבית חלתה אשתו בחולי המתדבק ורוצה ע"כ ראובן לעכב על שמעון מליכנס לבית, והשיב לברר שאינו יכול לעכב, ובמשך דבריו כותב דאין זה אונס שראוי לחזור בגינו כי מה שאומר שהוא חולה מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מלענין בעלי ראתן דאסרו לישב בצלו ע"ש ביתר אריכות. ופסקו זה של הרמ"א מובא גם בש"ך בחו"מ סי' שי"ב ואמנם רק מבלי להזכיר שהמדובר בחולי המתדבק ע"ש.
וזה אמנם חידוש גדול, ובנתה"מ שם בסק"ב כותב לחלק דזה דוקא בחלתה אחר השכירות אבל אם הי"ל חולי המתדבק והמשכיר לא ידע הוי זה מקח טעות ע"ש, וגם בספר שלחן גבוה על יו"ד סי' של"ה סק"א כותב להשיג בתוקף על דברי הרמ"א כיעו"ש.
(ג) אבל כפי הנראה דעת רבינו הרמ"א בזה היתה. מפני דאין לנו בזה אלא דברי חז"ל, ובגמ' לא נזכר שמדבק רק על בעלי ראתן, ולכן אין לנו לחוש למה שאומרים כיום שגם מחלות אחרות מדבקות. ואנו רואים באמת על כמה וכמה מחלות שלפנים אמרו הרופאים שזה מדבק וכיום סוברים בהחלטיות שזה לא מדבק כלל, כגון מחלת הנכפה, יעוין שו"ת חתם סופר חאה"ע ח"א סי' קט"ז ע"ש. ועל אותה המחלה עצמה שמדובר ברמ"א שם שהיתה חולי הקדחת שקורין קע"ל זוכ"ט /צהבת/ ג"כ דעת הרופאים היום שאינה מדבקת. ואפילו על מחלות מדבקות מקילים כהיום הרופאים להתיר לגשת אל הנגועים בהם ל"ע ובלבד להיזהר מלנשום מאויר פיהם וכדומה. ובכה"ג ראיתי בספר חסד לאברהם (אזולאי) בעין משפט נהר כ"ח שכותב גם בנוגע למקרה דבר ל"ע כיעו"ש.
(ד) ואולי סבר עוד הרמ"א דמחלה שלא מיעטו חז"ל ברוח קדשם לא נפטרנו ממצות ביקור חולים ומכיון שיש מצוה בהביקור א"כ המצוה בעידנא מיגנא ומצלא שלא ידבק מהחולה ולא תאונה אליו כל רע [וכמו שאנו קוראים מהמסופר על כמה וכמה שעסקו לש"ש =לשם שמים= בנפגעים במחלות מדבקות ולא אונה להם כל רע].
וא"כ בנוגע לרופא הרי נוסף למה שמקיים בביקורו מצות ביקור חולים, שהן זהו הביקור חולים האמיתי (כמבואר בנדרים ד' מ' ע"א), מקיים בזה עוד מצוה של השבת גופו ורפא ירפא, (עיין יו"ד סי' של"ו סעי' א') ולכן יש לומר דעוד מכש"כ הוא דיש לו לסמוך על קיום מצוות גדולות אלה שיגינו עליו שלא יבוא לידי סיכון.
והמדובר ברדב"ז הוא על כגון ליכנס לידי ספק סכנה מוחשית, כקציצת אבר שיכול להביא לו סיכון לכל גופו, או כגון ליכנס למקום לסטים וחיות טורפות או במעמקי מים וכדומה שיוצא שנכנס באופן טבעי לשבט או לחסד של בעלי בחירה או בעלי חי ובידי איתני - הטבע שצריך לזכויות גדולות שירחמו עליו מן השמים שינצל מהם, ומשא"כ כשהספק סכנה הוא בגלל סיבה מופשטת, ואינה מוחשית. בזה יש לומר דספק זה לא מיקרי כספק סכנה ממש ועל כן מותר ליכנס בה בכדי להגיש עזרה למסוכן בזה ממש, וזהו שכותב הרמ"א שם בלשון כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא, והיינו בהיות ובכאן סיבה שמיימית מיוחדת וכנ"ז.
ברור שיוצא מכלל זה כל שהסכנה ודאית דאזי לא רק שאינו מחויב ליכנס בזה אלא גם אסור לו הדבר לסכן את עצמו בכך.
והכרחי הדבר לחלק בכאמור דאל"כ מהו ההיתר לשכור מיהת אנשים בכסף מלא שיתרצו לטפל בחולים בחלאים המדבקים, וכדכותב מזה בשלחן גבוה שם, ואיך מותר הדבר להכניס את חבירו לידי ספק סכנה, ואיך לא ניתן לאנשים כאלה שמתרצים בכך דין של מאבד אעל"ד =את עצמו לדעת=? ובע"כ דמוכרחים לחלק כנ"ל.
(ה) ולפי חילוקי הנ"ל יוצא לנו שהמדובר בשו"ת רמ"א במחלה מתדבקת של איזה איש יחידי שחלה בה, והאויר איננו מזוהם עוד. אבל כשהאויר גם מזוהם אזי גם הרמ"א יודה שאסור ליכנס לסכנה לבקר החולים אלא עליו ליזהר ולהישמר מכל משמר שלא ליכנס אפילו בשטח האויר המזוהם, וכפי שמצינו להרמ"א בעצמו שפסק ביו"ד סי' קט"ז סעי' ה' שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחלת הדבר ולא בסופו.
וחילוק כזה ממש מביא שם בחדושי הגרע"א בשם רבינו בחיי עה"ת (פ' קרח) עה"פ הבדלו מתוך העדה, דכותב: ומה שהצריך לומר הבדלו והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהחיות א' בתוכם וכמ"ש ז"ל ב' וג' מתכסים בטלית א' השנים מתים והאמצעי ניצל וכענין שכותב יפול מצדך אלף אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר וכו' או מטעם שאמרו ז"ל כשהמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע וכו' עיין שם. הרי בכנ"ל דכשהאויר כבר גם מזוהם שאני, ושיש חילוק בזה בין יחידי לרבים, דברבים חזינן שמדת הדין מתוחה ח"ו. ויעוין גם בשו"ת רשב"ש סי' קצ"ה מ"ש מזה עיין שם.
והגם דבשו"ת רמ"א שם כתוב בלשון וכ"ש בנדון דידן דחולי זה שכיח מחמת עיפוש האויר הנהוג בעיר ההיא הוה מידי דשכיח ואין בית אשר לא היה שם חולי זה דמסיק כל אדם אדעתיה ואיכא למימר דסביר וקיבל. הרי שמדבר גם כשיש עיפוש אויר. אבל זה אינו כי הרמ"א כותב זה בכדי לסתור טענת המשכיר שטוען שלא עלה על דעתו שאשת השוכר תחלה בזה, וע"ז הוא שכותב דלא יתכן לטעון כן בהיות ומחלה זו מצויה שם ולכן אמרינן שהשכיר גם אדעתא דהכא, וגם יש ראי' שלא חשש מהתדבקות בהיות שלא ברח בעצמו מן העיר למרות שיודע שהמחלה הזאת שכיחא בעיר ואין בית אשר אין שם חולה במחלה זאת. אבל זה שכותב רמ"א בקודם לכן הוא שפיר על בדרך כלל שלא לחוש מחמת התדבקות מעצם המחלה. ולא מדבר מחשש התדבקות מעיפוש האויר כי אם מהתדבקות מעצם המחלה וכנ"ל.
וכפי הנראה לא היתה במחלה הזאת שמדבר ממנה הרמ"א חשש סכנת מיתה ורק סבלו עד שהתרפאו ממנה ועל כן לא חששו לברוח מן העיר.
ובכעין החילוק האמור בין כשיש גם עיפוש אויר וכו' לבין כשאין זה, מצאתי שכותב לחלק גם בספר שו"ת זרע אמת חיו"ד סי' ל"ב בדיונו בנוגע למחלת אבעבועות בסופה של התשובה בד"ה ומ"מ אין נלענ"ד כיעו"ש.
(ו) אמנם ראיתי שיורי כנה"ג ביו"ד סי' של"ה הגה"ט אות ב' שמעתיק בשם הרמ"א בלשון: מצות בקור חולים אין לחלק בין חולי המגפה לחולים אחרים זולת בבעלי ראתן הרי שלא סבר לחלק בזה בדעת הרמ"א בין סתם חולי המדבק לבין מגפה ועיפוש אויר ל"ע. ע"ש, והלך בזה הכנה"ג בשיטת החסד לאברהם הנ"ל.
אבל לעומת זה ראיתי גם בספר נפש כל חי להגר"ח פלאג'י ז"ל בח"ב סי' מ"ט שכותב להשיג בזה על הרמ"א והכנה"ג בחריפות, ומביא מדברי הראשונים בזה, וכותב שאילו היו רואים הרמ"א והכנה"ג דברי הראשונים בזה לא היו כותבים כן דיש חיוב מצות בקו"ח =בקור חולים= בחולי המגפה כיוצא דמתדבק עיין שם.
ולפי דברינו האמורים לא תחול הקושיא על רבינו הרמ"א ז"ל.
(ז) ובנוגע לרופא אולי יש עוד לומר דבכלל הציוי הכפול של ורפא ירפא נכלל בכלל היתר לרופא גם על כגון דא, והיינו, דבציוי זה מצווה הרופא לרפא (מכיון שכבר ניתנה לו רשות לכך) בין חולה שחלה בחולי שאינו מדבק ובין שחלה בחולי מדבק ואף על גב שיכנס עי"כ לידי סיכון עצמי. ויתורץ בזה קושית התוס' בב"ק ד' פ"ה ע"א, ויתר הראשונים, שמקשים, דזה שניתנה רשות לרופא לרפא הרי מרפא לחודיה שמעינן ליה. ועל כן יש לו לרופא בודאי לסמוך ע"ד הקדושים אשר בארץ המה כהרמ"א הכנה"ג והחסד לאברהם וכיוצא אשר דעתם הגדולה היא בכלל שלא למנוע מלטפל בהם, ומבטיחים על דברתם צדק שאם יעשו לשם שמים לא תאונה להם כל רע. ויש להאריך.
(ח) עוד עולה בדעתי דיש לומר דברופא מכיון שזהו גדרו של עולם ומנהגו שהרופא המכיר במחלות ובנגעי בני אדם מגיש להם להעזרה הדרושה, ואם לא כן תבוא אנדרלמוסיא גדולה בקרב החולים והבריאים גם יחד, א"כ על כגון דא מכיון שנוהג כמנהגו של עולם ותיקונו אין בסיכונו זה כדי לרפאות החולים בכדי להחשיבו כמכניס א"ע באיסור בסכנה בכדי להציל חבירו [ואולי לזה המכוון גם הוראת אותם הגדולים אשר הורו בשעת אנדרלמוסיא של דבר וכדומה ל"ע שלא ימנעו בכלל א"ע מלהגיש עזרה לנגועים בגלל חשש התדבקות, כי זהו מתיקונו וישובו של עולם, ומאן דיטפל יטפלו בו, וד"ל].
ובדומה לזה ראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' נ"ב בדיונו אם מותר למצוא גבר אשר בעד רצי כסף יחפוץ ללכת אל הצבא וכו', שמבאר דהיוצא למלחמה מד"ע =מדעת עצמו= לא מיקרי בגדר של מאעל"ד =מאבד את עצמו לדעת=, ומוכיח זאת מהא דדהע"ה =דדוד המלך עליו השלום= היה מוציא למלחמת הרשות עיין שם. והגם דבשם מצינו לימוד על כך, כי מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, כמבואר בשבועות ד' ל"ה ע"ב, ותוס' שם (יעו"ש ברש"י ובמהרש"א) אבל גם בכאן י"ל דהוא ג"כ בכלל הריבוי של ורפא ירפא שנתנה בזה תורה רשות לרופא לרפא את החולה ולהגיש לו עזרתו בכל גוונא שהוא.
(ט) ועוד זאת נלפענ"ד דבהיות דהרופא עושה כן ליטפל בחולים עבור פרנסתו א"כ מותר לו משום כך ליכנס גם בספק סכנה, ובדומה למה שהתירה תורה לפועל ליכנס למקומות סכנה עבור פרנסתו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ודרשינן בב"מ ד' קי"ב ע"א: מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו, (עיין יו"ד סי' קט"ז סעי' ה'), הרי דמותר לאדם למסור את עצמו למיתה. דהיינו ליכנס למקומות מסוכנים שיתכן שיהרג שם לשם פרנסתו. [דבל"כ הרי אסור. ויעוין בספר חסידים סי' תרע"ה דההולך למקום סכנה כגון על קרח או בחורבה ישנה וכו' גורם מיתה לעצמו וכו' עיין שם]. וא"כ ה"ה גם ברופא העובד לשם פרנסה, ובפרט כשמחוק המדינה הוא שאם לא יתנהג בכזאת ויתרשל ליטפל בחולים כאלה ישללו ממנו רשיונו ותישלל פרנסתו ממנו.
ובכזאת מצינו באמת גם בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת חיו"ד סי' י' שהתיר לאיש יהודי להכניס א"ע למקום גדודי חיות רעות אם עני הוא ועושה זאת לפרנסתו, ובנמקו, דלזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים, שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו ואמרו רז"ל מפני מה זה עלה בכבש וכו' עיין שם הרי בכנ"ל. +למה שהבאתי דברי הנו"ב שהתיר לאיש יהודי להכניס א"ע למקום גדודי חיות רעות אם עני הוא ועושה זאת לפרנסתו. הנה אני הבאתיו בנוגע רק לנקודה הנפלאה שכותב שם שלצרכי פרנסה מותר להכניס א"ע למקום סכנה, אבל יש לדעת דבשם בנידונו ישנם עוד כמה בעיות כגון ענין צעב"ח =צער בעלי חיים= ועשיית סחורה בדברים האסורים. ולזה יש לציין מ"ש בזה בפ"ת יו"ד סי' כ"ח סק"י ודר"ת ס"ק קל"ד ובדע"ת שם ס"ק ט"ו ושו"ת ביד דוד לייטער סימן ס"ו עיין שם, ואכמ"ל. ויעוין עו"ש בסימן ק"ח מ"ש גם על אודות אם מותר לשמש חולה בחולי המתדבק עיין שם.+
(י) אך בגשת הרופא לטפל בחולה כזה יש לו להתפלל תפלה מיוחדת לד' [חוץ מה שצריך תמיד להתפלל שישלח ד' רפואתו של החולה ע"י] שלא יחשוב לו זאת לעון מה שמכניס א"ע לסכנה עבור כן ויעמוד לימינו להצילו ולהצליחו במעשיו. וגם זאת נלמד מדברי הנו"ב שם שמבאר באופן יפה דברי חז"ל שאמרו המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע את עמך וכו' בכל פרשת העבור וכו' ואמרו (בברכות ד' כ"ט ע"ב) מאי פרשת העבור אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כו' איכא דאמרי כו' אפילו בשעה שעוברים על דברי תורה כו', והיינו, מפני שהמהלך במקום סכנה הוא עובר על דברי תורה דכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגם מזכירין עונותיו וממילא הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה וכו', ולכן, במי שמוכרח לזה מחמת פרנסתו הורו לנו חכמינו ז"ל תפלה שיתפלל על עצמו יעו"ש בדבריו הנעימים. וא"כ דון מינה גם לבנידוננו שמאד רצוי הדבר מכל הבחינות שיתפלל הרופא מעין תפלה כזאת לרופא כל בשר לפני גישתו אל הטיפול בחולה כזה. וד' ישמע לבקשתו וישלח עזרתו מקודש לו ולחולה גם יחד.
(יא) וראה זה דהגר"ח פלאג'י ז"ל בספרו נשמת כל חי שם מקום דיונו הוא על רופא חולים שבזמן מגפה ב"מ היה רופא לנגפים במגפה ורוצה לבוא ולהכנס בביהכ"נ והיחידים מעכבים בידו שלא להכנס שהם יראים שמא יתנגפו בנוגע אליו, וכל מה שדן הוא רק זה אם יכולים לעכב עליו, אבל אינו עולה על דעתו כלל לדון בקשר לרופא עצמו אם מותר לו להסתכן בריפוי חולים אלה, ומשמע שהיה פשוט בעיניו הדבר שרופא מותר. ועוד זאת מסיים שם [גם אחרי שהשיג על הרמ"א וכנה"ג בזה כנ"ל] אפילו על שאר בני אדם, דמ"מ נראה ודאי דמי שאינו בורח מדבר באוכל יהלוך וכו' הרי לגבי דידיה איכא מצוה בק"ח ולקבור מתים וכדומה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ורבים מיראי השם עושים כסדר הזה ואינן ניזוקים כלל ולא תאונה עליהם רעה ויאריכו ימים ושנות חיים עיין שם [וזהו הרי מעין מ"ש לעיל באות ו' ליישב דברי הרמ"א מהשגתו עליו וכנ"ל. ולחנם השיג איפוא עליו].
ועוד ראיתי בהשמטות של הספר שם מה שמביא בשם רבינו האר"י ז"ל שכתב דיוכל לבקר אפי' במגפה בהיותו עומד ולא יושב הולך ובא, וכן מעיד שם דגם בעירו איזמיר נוהגים שלוקחים אנשים מיוחדים בשכירות לזה, וגם נוהגים כמה אנשים יראים את ה' להטפל בזמן מגפה לבקר את החולה ולהשתדל ברפואתו בגופן ובממונם וכו' ועל הרוב לא אירע נזק להם דשומר מצוה לא ידע דבר רע עיין שם, ואין להאריך יותר מזה.
(יב) מכל האמור נראה ברור דמותר לו שפיר לרופא לסכן א"ע לטפל גם בחולים נגועים במחלות מדבקות מכל הסוגים ל"ע ובכל האופנים, ועוד למצוה רבה תחשב לו הדבר, ומה גם בהצטרף לזה דעות הפוסקים החולקים על הרדב"ז ודעימיה וסברי שבכלל יש חיוב להכנס בספק ס"נ =סכנת נפשות= בשביל ודאי פקו"נ =פקוח נפש= של חבירו, ויקוים בו מקרא כתוב: ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום.

חיימקה
הודעות: 1141
הצטרף: א' ספטמבר 04, 2011 2:30 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי חיימקה » א' מרץ 15, 2020 12:09 am

דרופתקי דאורייתא כתב:אולי ראוי להעתיק כאן תשו' הרשב"ש סימן קצ"ה.


שו"ת הרשב"ש סימן קצה
הוניין, עוד אל החכם ר' משה הכהן אלהים ישמרהו.
שאלת. הניסה בימי דבר ממקום למקום אם תועיל לאדם או לא, שאם נכתב בראש השנה למיתה מה תועילנו הניסה, ואם נכתב לחיים לא תזיקנו העמידה.
תשובה. כל אדם יש לו קץ קצוב מספר ימי חייו, ודבר זה כתוב בתורה את מספר ימיך אמלא, שנוי בנביאים הנני מוסיף על ימיך, משולש בכתובים הודיעני ה' קצי וכו', ובדברי רבותינו ז"ל בפרק אין בין המודר כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו וכו'. א"כ אחר שדבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים ובאה הקבלה האמתית עליו, וחכמי המחקר מודים בו ונותנים טעם בדבר, אם מפאת הגרמיים השמימיים אם מפאת ההרכבה, כל עומת שהלחות השרשי והחום הטבעי באופן הראוי יארכו שני האדם, ואם הם מעטים או האחד ירבה או שימעט הוא או האחר יתקצרו ימיו, וכפי רבויים או מיעוטם ירבו או ימעטו שני האדם, והוא הדין קצוב לאדם שנתבאר בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי רבותינו ז"ל ואין לספק בזה ולא לערער עליו. והבטיחה התורה להוסיף בחיי האדם מצד השכר, וייעדה למעט מצד העונש, וזה מבואר הרבה בתורה למען תחיה וירשת את הארץ, וחיית ורבית, למען ירבו ימיכם, ודומיהם, וזה כלו בהבטחה. ומצד העונש ג"כ ענייני הכריתות ומיתה בידי שמים. והוסיפה הקבלה לבאר כי יש יום בו ידין עמים להוסיף על ימים אם יש לו זכות, וזהו שכתוב יראת י"י תוסיף ימים ואמרו ז"ל אלו כהני בית ראשון שהיו צדיקים והתוספת הוא על העקר, ויקצר ימיו אם יש לו עבירה מחייבת, וזהו ושנות רשעים תקצורנה ואמרו ז"ל אלו כהני בית שני שהיו רשעים, כי הקוצר הוא מהעקר וזה ידע מדרך הראשון.
על כן אני אומר לפי קוצר שכלי, מי שאין בידו עבירה מחייבת מיתה וקוצר ימים מהעקר נשאר על הקץ הקצוב מספר ימי חייו, ובראש השנה אינו נדון לא בחיים ולא במות, אבל נשאר על הקץ הקצוב ובתום קצו ימות אם אין לו מצוה מחייבת אריכות ימיו, וזו היא מיתה בלא חטא. אף על פי שאמרו ז"ל בפרק במה בהמה אין מיתה בלא חטא, אינו מאמר מוסכם, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בשער הגמול. ועל זה שלא נדון בראש השנה בחיים ובמות נאמר בתורה פן ימות במלחמה, שאם נכתב בראש השנה בחיים או במות אינו בחק האפשר אבל הוא בחק החיוב, שאם נכתב שימות בחרב אפילו בתוך ביתו או יסתר במסתרים ידקר בחרב, ואם נכתב בחיים אפילו יפול בעד השלח לא יבצע. ועוד נתבאר זה מאמרם חי י"י כי י"י יגפנו או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, יומו יבא הוא הקץ הקצוב, י"י יגפנו היא המיתה האלהית, ובמלחמה ירד ונספה היא המיתה המקרית, כפי דעתם של קצת מהפילוסופים וכמו שכתב א"א הרשב"ץ ז"ל בפ"ה למסכת אבות. אבל הכל מודים שיש קץ קצוב. וגם מאמרם זכה מוסיפין לו לא זכה משלימין לו וכו' כדאיתא בפרק החולץ, הכל מורה על ענין אחד שיש קץ קצוב ועליו יש להוסיף וממנו יש לגרוע הכל לפי הדין.
אבל בעל הקץ הקצוב אינו נכנס בדין החיים והמות ביום ראש השנה, אבל נכנס לענין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה, וזהו שאמר עליו החכם ויש נספה בלא משפט, וכההוא עובדא דבפ"ק דחגיגה בעובדא דמרים מגדלא נשיא ומרים מקריא דרדקי. ואותן שלא נכתבו בראש השנה בבריאות אם פשעו בעצמם יבואו לידי חולי, כמו שאמרו ז"ל בפרק מי שמת גבי משנת האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא מתרפא משל עצמו, ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא שחלה בפשיעה וכו', היכי דמי בפשיעה כדאמר רב חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש. וכן מה שאמרו ז"ל בפ"ק דשבת ובפרקא דחסידי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ואמר בפ"ק דע"ז ובפרק אין עומדין ובמגלה פרק בתרא ובנדה פ"ב הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וצנים פחים הוא החולי הבא מרוב העמידה בשמש או בקור, והקש על זה בשלשת מיני מיתות.
ובזה תסתלקנה הקושיות שמקשים, בנים קטנים שמת אביהם בעון מי הם מתים. וכן מי שהיה בראש השנה קטן והגדיל ובאמצע השנה מת מתי נדון, שנ"י כאלו שמתו ברוע הנהגתם או שקצם היה קצר לפי מזג הרכבתם או לפי המזג שנולדו בו. וכן מה שמקשים אם בעון אבות בנים מתים למה מי שיש לו שני בנים מת אחד ונשאר אחד. אפשר לומר לפי זה שמא זה שמת לא מעון אביו מת אלא מפני שהגיע קצו, ואף אם מת בעון אביו לא גזרה מדת דינו להמית שני בניו לפי שחטאו לא היה כל כך עצום, (והוה ליה כמי שנתחייב למלכות חתיכת יד אחת או סמוי עין אחת לפי שמכריו לא היה כל כך עצום). ואף על פי שנכתבה בראש השנה נפילת החרב והמגפה על הכלל, כדאמרינן בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר. וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי, וזהו אמרם בברכות בפרק הרואה ובבבא קמא בפרק החובל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. וענין חזקיהו שגנז ספר רפואות והודו לו חכמים ז"ל כדאיתא בפ"ק דברכות ובפרק מקום שנהגו אינו סותר זה, וכבר בירר זה הרמב"ם ז"ל בפסחים בפירוש המשנה, וזהו לפי שלא נכתב ג"כ במיתה ונשאר בחק האפשר. וכן תועיל השמירה מהמגפה והניסה ממנה. ואמרו ז"ל בפרק הכונס דבר בעיר כנס רגלך ורבא בעידן רתחא הוה סכר כווי, כלומר בשעת המגפה סוכר החלונות. ואמרו שם דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע דרכים ודבר בעיר אל יהלך אדם לבית הכנסת יחידי, לפי שלא נכתב בר"ה במיתת מגפה ונשאר בחק האפשר. שאם לא תאמר כן אלא שהכל נגזר בר"ה על כל יחיד ויחיד, א"כ אין שם דבר בחק האפשר וזה שנכתב לחיים לא יצטרך לשמירה וזה שנכתב למות לא תועילנו שמירה ואין שם חלוקה שלישית, ומה זה שהיו נשמרים רבותינו ז"ל ומצווים על השמירה מהמגפה, וגדולי חכמינו ז"ל היו בורחים ממנה כמו ששמענו הרב רבינו נסים ז"ל שברח ממנה פעמים. אלא לפי שהדבר תלוי בחק האפשר ואולי זה האיש לא נכתב בראש השנה לא בחיים ולא במות ונשאר על קצו, ונשתנה האויר ואפשר שיוסיף רבוי בחום הטבעי שזה הוא סבת הדבר והנגף, אם אפשר לתקן האויר או לנוס ממנה יועיל לו התקון ומועיל לו הניסה, ואינו הורס בו מאמר ר' כרוספדאי דאמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה, שהנכתבים למיתה הם אותם שיש להם עבירה מחייבת מיתתם והנכתבים לחיים הם אותם שהגיע קצם ויש להם מצוה מחייבת אריכות ימיהם. והחלוקה הג' והיא שמדת דינם לא חייבה לא זה ולא זה לא דבר בהם החכם. זה נראה לי בענין זה והכל מתוקן כפי קוצר דעתי.
ואף על פי שהרב ר' אשר ב"ר שאול ז"ל מלוניל כתב בספר המנהגות שבראש השנה נכתבים לחיים אותן שצריכין תוספת ימים ואותן שלא הגיע עדיין קצם, לא נתחוורו דבריו חוץ מכבודו, שאם יש לו מצוה ועדיין לא הגיע קצו למה יפזר לו הקדוש ברוך הוא מצותיו מה הגמולה הזאת, נקמה היא לאבד מצותיו במה שאינו צריך, אין מדתו יתברך כך למעט מצות בריותיו ולפזרן במקום שאינו צריך. אבל הוא יתברך רב חסד ומרבה להיטיב למי שאינו הגון, וזה דבר ברור כפי קוצר דעתי, למי שרוצה להביט בעין האמת ובעין החמלה. וכדי לברר הענין יפה אמשול משל למה הדבר דומה, למלך שסרחה עליו מדינה ובה קצת אוהבים ובה מורדים הרבה לעיני השמש, ואנשים בה מעט שלא עבדו ולא מרדו, ובא המלך וצר על המדינה ותפסה, וצוה להשמיד ולהרוג המורדים והפושעים ולהציל להעובדים. וקצת מורדים ברחו ונתחבאו וצוה עליהם לתפשם ממטמונם ולאבדם. והעובדים הצילם ואשר לא עבדו ולא מרדו אם נסו ונמלטו, ואם יצאו בשעת מלחמה מתו. כן הדבר הזה, העובדים שנכתבו בראש השנה לחיים נצולו, והמורדים שנכתבו למיתה אם יסתרו במסתרים ובקרקע הים משם יצוה הנחש ונשכם ולא תועיל להם שמירה ולא ניסה. וזהו שתמצא שהרבה נסים מן המגפה, ובמקום שברחו שם ימותו או בחזרתם ימותו לפי שכבר נכתבו למיתה. ואשר לא עבדו ולא מרדו הם אותם שלא נכתבו לא לחיים ולא למות שלא הגיע קצם ונשארו בחק האפשר, אם סדרו הנהגתם או ברחו נצולו, ואם נשארו ולא סדרו הנהגתם אפשר שימותו, ועליהם נאמר חבי כמעט רגע וגו'. וזהו ג"כ והכרתי ממך צדיק ורשע, הרשע הוא הנכתב למיתה, והצדיק הוא שלא נכתב לא לחיים ולא למות שעדיין לא הגיע קצו. זה נ"ל בזה הענין. והשם יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות.
ואחר שנמשך הענין עד כאן אשוב לברר מה שכתבתי למעלה מפרק הכונס, רבה בעידן רתחא הוה סכיר כווי דכתיב כי עלה מות בחלוננו, פירוש שרבה היה סובר מה שסברו הרופאים בזה כי האויר הנכנס מהחלון הוא יותר מזיק לפי שהוא נכנס דק והוא נכנס באברים. ומה שאמרו ג"כ דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרכים שלום בעיר אל יהלך אדם בצדי הדרכים, הכונה בזה כי בשעת הבריאות צריך אדם להשוות הנהגתו ולאחוז במצוע במאכלו ובמשקהו ובמלבושיו ובשינתו ובקיצתו בהקרתו ובהעצרו וברחיצתו ובאויר המקיף בו ובתנועתו ובמנוחתו ובתנועותיו הנפשיות, כלומר בשמחתו ובאנחתו בכעסו וברצונו ובשאר דברים ההכרחיים לגוף האדם ללכת באמצעם לא ריבוי ולא מיעוט, אבל בימות המגפה צריך להזהר בתכלית השמירה, ושיוסיף בהנהגתו לנקות המותרים, ושלא להרבות במזון, ושיאכל דברים טובי האיכות ומעטי הכמות, וירבה המנוחה וירחיק היגיעה, וירבה מהמנוחים הטובים, וירחיק האנחה וירבה השמחה, כל זה בקצה אחד מהקצוות ולא יספיק בזה המצוע בלבד, וזהו אל יהלך אדם באמצע הדרכים אלא בקצה האחרון, וכל זה הוא ענין טבעי.
ומה שאמרו דבר בעיר אל יהלך אדם לבית הכנסת יחידי מפני שמלאך המות מפקיד שם כליו והני מילי דלא קרו בה דרדקי ולא מצלו בה עשרה, הוא ענין תורני. וכונת זה המאמר הוא, שבית הכנסת שאין שם מלמדי תנוקות ראויים הם לעונש, וכמו שאמרו בפ"ב דשבת בעון ביטול תורה בנים מתים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו, ושהעולם מתקיים בהבל פיהם כדאיתא בפרק כל כתבי הקודש, וכן בית הכנסת שאין מתפללין בו עשרה חייבים הם עונש כמו שאמרו בפרק השולח ובפרק שלשה שאכלו כיון שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס, זהו כונת שמלאך המות מפקיד שם כליו, כלומר שזה מחייב מיתה. והתקנה היא שלא ילך יחיד אלא בצבור להתפלל ולחזור בתשובה, שתפלת צבור נשמעת כדאיתא בפ"ק דכריתות מדאמר רחמנא חלבנה בקטורת וכו' כדאיתא התם. והש"י יחמול עלינו ועל כל עמו ישראל ברחמים אמן.

מקדש מלך
הודעות: 3036
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי מקדש מלך » א' מרץ 15, 2020 6:29 am

לא ראיתי את כל מה שהביאו על הרמ"א הזה. אבל לפום ריהטא השוואת דברי הרמ"א להיום הוא הבל הבלים.

הרמ"א דיבר על מצב של חוסר ידע. האמירה שהחולי מדבק באויר היתה השערה פורחת , וכנגדה יש לנו את דברי חז"ל שבאופן כללי לא חששו לזה, כי רוב המחלוקת המסוכנות אינם מדבקות (וגם היום, אין לנו מושג האם אותה מחלה היתה מדבקת, או שנבעה מסיבות אחרות, כדוגמת עקיצת יתושים, או זיהום מקורות מים, או תזונה לקויה, והאם הימנעות מלגור עם החולה היתה עוזרת משהו, כי בין כה החיידקים עוברים בכל מגע הכי קטן, ונמצא שממילא ניצלו רק בעלי מערכת חיסון חזקה, או מי שכבר חלה באותה מחלה בעבר והבריא ממנה, שהרי לא שמרו על כללי הבידוד, שלא ידעו מהם כלל).

כשיש מידע מציאותי ספציפי וברור, הרי המציאות מעידה בפנינו, ואין מה לדון בכלל.

ואגב, ההוראות דהאידנא מתאימות לדברי הגמרא "דבר בעיר כנס רגליך וכו'".
נערך לאחרונה על ידי מקדש מלך ב א' מרץ 15, 2020 7:36 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

כולל יונגערמאן
הודעות: 394
הצטרף: ו' דצמבר 10, 2010 9:09 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי כולל יונגערמאן » א' מרץ 15, 2020 6:44 am

בכל כי האי גונא אזלינן בתר רופאים 'בקיאים' בלשון המשנה. ולא נכון לפרסם תשובות כאלו בתקופה הזאת כי לאו כו"ע חכימי

נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מרץ 15, 2020 8:08 am

הבאת דברי הרמ"א איננה בפני ילדים או בפני עמי הארצות או נשים.
ודאי שאינה נוהגת להלכה באשר לכללי הזהירות הנדרשים.

היא באה רק לתת פרספקטיבה נכונה איך ראה הרמ"א את המחלות באספקלריא של אמונה,
וקצת להוריד את ההיסטריה.

מעניין לראות איך שרוב הבריות מגיבות בהקצנה,
או בפניקה של ממש או באדישות מופלגת.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב א' מרץ 15, 2020 8:57 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

עובדיה חן
הודעות: 1309
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי עובדיה חן » א' מרץ 15, 2020 8:26 am

יש להוסיף את הסוגיה[ יבמות ע"ב] לגבי מילה ביום המעונן שעל זה נאמר כבר דשו בו רבים ושומר פתאים ה' ואין זה מכניס עצמו לפיק"נ.

אליהו חיים
הודעות: 301
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 15, 2020 8:36 am

בפשטות לא קשור דשם הדשו בה רבים [יתכן למאות שנים] מייצר ששומר פתאים ה' משא"כ כאן דהוי נגיף חדש אסור ואולי ח"ו לא מועיל לייצר מצב של לדוש רבים לכתחילה ותוך כדי יצירה לסמוך על שומר פתאים ה'.
גם שם הוי ענין של יחידים דאף דהרבה עושים מילה ביום אחד אבל עכ"פ נחשב מעשה יחידים ויתכן דבזה אומרים שומר פתאים ה' משא"כ כאן דהוי הנהגה של רבים ואולי של כל העולם אינו דומה לומר בזה גם כך.

עובדיה חן
הודעות: 1309
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי עובדיה חן » א' מרץ 15, 2020 9:12 am

סברות יפות,אבל רואים את העיקרון שבשעה שזה אחוז קטן לא נחשב מכניס עצמו לפיקוח נפש. כמו שרבי משה פיינשטיין למד מזה על עניין עישון[ומסתבר שמעישון מתו יותר מקורנה]

אליהו חיים
הודעות: 301
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 15, 2020 9:26 am

בפשטות רק כתוצאה מהדשו בה רבים חל היתר דכבר אינו כ"כ סכנה ששומר פתאים ה' אבל בלי 'דשו רבים' לפי הכללים והפרטים לענין מתי ראוי לאומרו לא יהא בזה שומר פתאים ה' ואסור להכניס א"ע לסכנה [ומה שהובא בשם הגר"מ פיינשטיין שם שייך ב' הסברות שכתבתי מקודם וחלוק מקורונה, אגב אולי תצטט היכן דברי הגרמ"פ נמצאים?].

עובדיה חן
הודעות: 1309
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי עובדיה חן » א' מרץ 15, 2020 9:35 am

אליהו חיים כתב:אגב אולי תצטט היכן דברי הגרמ"פ נמצאים?].

אגרות-משה חו"מ ח"ב סי' עו

מקדש מלך
הודעות: 3036
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי מקדש מלך » א' מרץ 15, 2020 10:07 am

נוטר הכרמים כתב:הבאת דברי הרמ"א איננה בפני ילדים או בפני עמי הארצות או נשים.
ודאי שאינה נוהגת להלכה באשר לכללי הזהירות הנדרשים.

היא באה רק לתת פרספקטיבה נכונה איך ראה הרמ"א את המחלות באספקלריא של אמונה,
וקצת להוריד את ההיסטריה.

מעניין לראות איך שרוב הבריות מגיבות בהקצנה,
או בפניקה של ממש או באדישות מופלגת.

תשובת הרמ"א בנושא שלנו מוצאת מעט מהקשרה.
הרמ"א דיבר על חששות ודמיונות מופרחים באויר, וכאן מדובר על מידע מוצק.

ברור שכל הטבע מונהג בהשגחת ה', אבל באותה מידה ניתן להביא זאת על כל דבר.
לגבי תזונה, לגבי זהירות בדרכים, לגבי השתדלות בפרנסה, וכו' וכו'.
במצב שלנו אין שום חילוק בין הדברים.

לגבי הקורונה ישנו דבר חמור יותר, שהוא חב לאחריני, ויש לדון האם שייך 'מידת הביטחון' בכהאי גוונא.

בן מיכאל
הודעות: 1449
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי בן מיכאל » א' מרץ 15, 2020 12:30 pm

הרמ"א עצמו נמלט מקראקא בשעת המגיפה.

מקדש מלך
הודעות: 3036
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי מקדש מלך » א' מרץ 15, 2020 1:00 pm

הרי זה בדיוק מה שהוא טוען בתשובה, שהחולי הוא מחמת "עיפוש האויר" ואין לזה קשר עם הידבקות. ולכן מוצדק מאוד לברוח מהעיר, אבל לא למנוע מאנשים להיכנס לביתך.
אגב, השם "גע"ל זוכט" מזכיר לי את הקדחת בחדרה, שנקראה בשם דומה, ועד לפני מאה שנה יוחסה ל"אקלים"... עד שקלטו שזה קשור לביצות היתושים שהקיפו אותה.
ואם כן צדק הרמ"א שזה לא מדבק. מי שנעקץ נעקץ ומי שלא לא.
(לעיל הסברתי שגם אם אליבא דאמת החולי מדבק, יש צדק בהוראת הרמ"א, שכן במציאות ההגיינה של אז והיעדר הידע, כולם נדבקו בלאו הכי, אלא שלא כולם חלו, כי יש אנשים חזקים, ויש שכבר חלו בעבר, ולא משנה האם החולה יגור בבית או לא).

פייש
הודעות: 168
הצטרף: ב' ינואר 09, 2012 11:28 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי פייש » א' מרץ 15, 2020 5:49 pm

געלזוכט זה קדחת צהובה

לבי במערב
הודעות: 3612
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי לבי במערב » א' מרץ 15, 2020 6:08 pm

לא כי; 'צהבת' היא.

בראנסוויל
הודעות: 288
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 11:54 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי בראנסוויל » א' מרץ 15, 2020 6:37 pm

בן מיכאל כתב:הרמ"א עצמו נמלט מקראקא בשעת המגיפה.

https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=5631&width=-17&scroll=0&udid=15791172461201192&pagenum=4
קבצים מצורפים
Capture.JPG
Capture.JPG (183.63 KiB) נצפה 1839 פעמים

פייש
הודעות: 168
הצטרף: ב' ינואר 09, 2012 11:28 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי פייש » א' מרץ 15, 2020 7:58 pm

לבי במערב כתב:לא כי; 'צהבת' היא.

איני יודע..
קבצים מצורפים
123.png
123.png (25.68 KiB) נצפה 1818 פעמים

לבי במערב
הודעות: 3612
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי לבי במערב » א' מרץ 15, 2020 8:24 pm

כך תרגמה הר"י מונדשיין ז"ל (בהע' 10).

פייש
הודעות: 168
הצטרף: ב' ינואר 09, 2012 11:28 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי פייש » ב' מרץ 16, 2020 8:37 am

געלבזוכט, [געל זוכט] זה הנקרא בענגליש YELLOW FEVER הכוונה, שזה פיבער [קדחת] עם JAUNDICE [צהבת]

מקדש מלך
הודעות: 3036
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי מקדש מלך » ב' מרץ 16, 2020 8:44 am

הקדחת של חדרה נקראה "הקדחת הצהובה". איני יודע מה מקורו של הרב מונדשיין שתרגם זאת כצהבת? אולי מהשערה?

האם צהבת נגיפית שלנו עשויה להתפשט בממדי מגיפה עד אשר אין בית שאין שם חולה?

צהבת חדרה נגרמה כאמור בגלל יתושים, ועד לפני כמאה שנה סברו שהיא קשורה לאקלים, או "עיפוש האויר" במילים אחרות.
קבצים מצורפים
הקדחת הצהובה בחדרה.PDF
(164.86 KiB) הורד 45 פעמים

לבי במערב
הודעות: 3612
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי לבי במערב » ב' מרץ 16, 2020 10:42 am

פייש כתב:געלבזוכט, [געל זוכט] זה הנקרא בענגליש YELLOW FEVER הכוונה, שזה פיבער [קדחת] עם JAUNDICE [צהבת]

הא מנין לך?

תבונה1
הודעות: 98
הצטרף: ד' דצמבר 07, 2016 3:29 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי תבונה1 » ב' מרץ 16, 2020 11:28 am

מחידושי הר"ן ריש פרק הנחנקין [ד"ה רב לא שבק לבריה] רואים שהיחס לרופאים הוא כעין שמצינו שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וזה פירוש הגמ' שניתנה רשות לרופא לרפאות, דהיינו שיכול לסמוך על מה שרואה. לכן הרמ"א סמך על הרפואה לפי זמנם. ואמנם בכל דור יש ללכת כפי הבנת הרופאים של אותו דור. [כמובן חוץ ממה שמפורש בחז"ל אחרת שזה כבר בגדר ודאי כמבואר בשולחן ערוך או"ח סימן שכ"ח כידוע]

בר ישראל
הודעות: 185
הצטרף: א' ספטמבר 18, 2016 8:37 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי בר ישראל » ב' מרץ 16, 2020 3:42 pm

חיימקה כתב:שו"ת הרשב"ש סימן קצה
הוניין, עוד אל החכם ר' משה הכהן אלהים ישמרהו.
שאלת. הניסה בימי דבר ממקום למקום אם תועיל לאדם או לא, שאם נכתב בראש השנה למיתה מה תועילנו הניסה, ואם נכתב לחיים לא תזיקנו העמידה.
תשובה. כל אדם יש לו קץ קצוב מספר ימי חייו, ודבר זה כתוב בתורה את מספר ימיך אמלא, שנוי בנביאים הנני מוסיף על ימיך, משולש בכתובים הודיעני ה' קצי וכו', ובדברי רבותינו ז"ל בפרק אין בין המודר כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו וכו'. א"כ אחר שדבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים ובאה הקבלה האמתית עליו, וחכמי המחקר מודים בו ונותנים טעם בדבר, אם מפאת הגרמיים השמימיים אם מפאת ההרכבה, כל עומת שהלחות השרשי והחום הטבעי באופן הראוי יארכו שני האדם, ואם הם מעטים או האחד ירבה או שימעט הוא או האחר יתקצרו ימיו, וכפי רבויים או מיעוטם ירבו או ימעטו שני האדם, והוא הדין קצוב לאדם שנתבאר בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי רבותינו ז"ל ואין לספק בזה ולא לערער עליו. והבטיחה התורה להוסיף בחיי האדם מצד השכר, וייעדה למעט מצד העונש, וזה מבואר הרבה בתורה למען תחיה וירשת את הארץ, וחיית ורבית, למען ירבו ימיכם, ודומיהם, וזה כלו בהבטחה. ומצד העונש ג"כ ענייני הכריתות ומיתה בידי שמים. והוסיפה הקבלה לבאר כי יש יום בו ידין עמים להוסיף על ימים אם יש לו זכות, וזהו שכתוב יראת י"י תוסיף ימים ואמרו ז"ל אלו כהני בית ראשון שהיו צדיקים והתוספת הוא על העקר, ויקצר ימיו אם יש לו עבירה מחייבת, וזהו ושנות רשעים תקצורנה ואמרו ז"ל אלו כהני בית שני שהיו רשעים, כי הקוצר הוא מהעקר וזה ידע מדרך הראשון.
על כן אני אומר לפי קוצר שכלי, מי שאין בידו עבירה מחייבת מיתה וקוצר ימים מהעקר נשאר על הקץ הקצוב מספר ימי חייו, ובראש השנה אינו נדון לא בחיים ולא במות, אבל נשאר על הקץ הקצוב ובתום קצו ימות אם אין לו מצוה מחייבת אריכות ימיו, וזו היא מיתה בלא חטא. אף על פי שאמרו ז"ל בפרק במה בהמה אין מיתה בלא חטא, אינו מאמר מוסכם, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בשער הגמול. ועל זה שלא נדון בראש השנה בחיים ובמות נאמר בתורה פן ימות במלחמה, שאם נכתב בראש השנה בחיים או במות אינו בחק האפשר אבל הוא בחק החיוב, שאם נכתב שימות בחרב אפילו בתוך ביתו או יסתר במסתרים ידקר בחרב, ואם נכתב בחיים אפילו יפול בעד השלח לא יבצע. ועוד נתבאר זה מאמרם חי י"י כי י"י יגפנו או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, יומו יבא הוא הקץ הקצוב, י"י יגפנו היא המיתה האלהית, ובמלחמה ירד ונספה היא המיתה המקרית, כפי דעתם של קצת מהפילוסופים וכמו שכתב א"א הרשב"ץ ז"ל בפ"ה למסכת אבות. אבל הכל מודים שיש קץ קצוב. וגם מאמרם זכה מוסיפין לו לא זכה משלימין לו וכו' כדאיתא בפרק החולץ, הכל מורה על ענין אחד שיש קץ קצוב ועליו יש להוסיף וממנו יש לגרוע הכל לפי הדין.
אבל בעל הקץ הקצוב אינו נכנס בדין החיים והמות ביום ראש השנה, אבל נכנס לענין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה, וזהו שאמר עליו החכם ויש נספה בלא משפט, וכההוא עובדא דבפ"ק דחגיגה בעובדא דמרים מגדלא נשיא ומרים מקריא דרדקי. ואותן שלא נכתבו בראש השנה בבריאות אם פשעו בעצמם יבואו לידי חולי, כמו שאמרו ז"ל בפרק מי שמת גבי משנת האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא מתרפא משל עצמו, ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא שחלה בפשיעה וכו', היכי דמי בפשיעה כדאמר רב חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש. וכן מה שאמרו ז"ל בפ"ק דשבת ובפרקא דחסידי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ואמר בפ"ק דע"ז ובפרק אין עומדין ובמגלה פרק בתרא ובנדה פ"ב הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וצנים פחים הוא החולי הבא מרוב העמידה בשמש או בקור, והקש על זה בשלשת מיני מיתות.
ובזה תסתלקנה הקושיות שמקשים, בנים קטנים שמת אביהם בעון מי הם מתים. וכן מי שהיה בראש השנה קטן והגדיל ובאמצע השנה מת מתי נדון, שנ"י כאלו שמתו ברוע הנהגתם או שקצם היה קצר לפי מזג הרכבתם או לפי המזג שנולדו בו. וכן מה שמקשים אם בעון אבות בנים מתים למה מי שיש לו שני בנים מת אחד ונשאר אחד. אפשר לומר לפי זה שמא זה שמת לא מעון אביו מת אלא מפני שהגיע קצו, ואף אם מת בעון אביו לא גזרה מדת דינו להמית שני בניו לפי שחטאו לא היה כל כך עצום, (והוה ליה כמי שנתחייב למלכות חתיכת יד אחת או סמוי עין אחת לפי שמכריו לא היה כל כך עצום). ואף על פי שנכתבה בראש השנה נפילת החרב והמגפה על הכלל, כדאמרינן בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר. וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי, וזהו אמרם בברכות בפרק הרואה ובבבא קמא בפרק החובל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. וענין חזקיהו שגנז ספר רפואות והודו לו חכמים ז"ל כדאיתא בפ"ק דברכות ובפרק מקום שנהגו אינו סותר זה, וכבר בירר זה הרמב"ם ז"ל בפסחים בפירוש המשנה, וזהו לפי שלא נכתב ג"כ במיתה ונשאר בחק האפשר. וכן תועיל השמירה מהמגפה והניסה ממנה. ואמרו ז"ל בפרק הכונס דבר בעיר כנס רגלך ורבא בעידן רתחא הוה סכר כווי, כלומר בשעת המגפה סוכר החלונות. ואמרו שם דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע דרכים ודבר בעיר אל יהלך אדם לבית הכנסת יחידי, לפי שלא נכתב בר"ה במיתת מגפה ונשאר בחק האפשר. שאם לא תאמר כן אלא שהכל נגזר בר"ה על כל יחיד ויחיד, א"כ אין שם דבר בחק האפשר וזה שנכתב לחיים לא יצטרך לשמירה וזה שנכתב למות לא תועילנו שמירה ואין שם חלוקה שלישית, ומה זה שהיו נשמרים רבותינו ז"ל ומצווים על השמירה מהמגפה, וגדולי חכמינו ז"ל היו בורחים ממנה כמו ששמענו הרב רבינו נסים ז"ל שברח ממנה פעמים. אלא לפי שהדבר תלוי בחק האפשר ואולי זה האיש לא נכתב בראש השנה לא בחיים ולא במות ונשאר על קצו, ונשתנה האויר ואפשר שיוסיף רבוי בחום הטבעי שזה הוא סבת הדבר והנגף, אם אפשר לתקן האויר או לנוס ממנה יועיל לו התקון ומועיל לו הניסה, ואינו הורס בו מאמר ר' כרוספדאי דאמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה, שהנכתבים למיתה הם אותם שיש להם עבירה מחייבת מיתתם והנכתבים לחיים הם אותם שהגיע קצם ויש להם מצוה מחייבת אריכות ימיהם. והחלוקה הג' והיא שמדת דינם לא חייבה לא זה ולא זה לא דבר בהם החכם. זה נראה לי בענין זה והכל מתוקן כפי קוצר דעתי.
ואף על פי שהרב ר' אשר ב"ר שאול ז"ל מלוניל כתב בספר המנהגות שבראש השנה נכתבים לחיים אותן שצריכין תוספת ימים ואותן שלא הגיע עדיין קצם, לא נתחוורו דבריו חוץ מכבודו, שאם יש לו מצוה ועדיין לא הגיע קצו למה יפזר לו הקדוש ברוך הוא מצותיו מה הגמולה הזאת, נקמה היא לאבד מצותיו במה שאינו צריך, אין מדתו יתברך כך למעט מצות בריותיו ולפזרן במקום שאינו צריך. אבל הוא יתברך רב חסד ומרבה להיטיב למי שאינו הגון, וזה דבר ברור כפי קוצר דעתי, למי שרוצה להביט בעין האמת ובעין החמלה. וכדי לברר הענין יפה אמשול משל למה הדבר דומה, למלך שסרחה עליו מדינה ובה קצת אוהבים ובה מורדים הרבה לעיני השמש, ואנשים בה מעט שלא עבדו ולא מרדו, ובא המלך וצר על המדינה ותפסה, וצוה להשמיד ולהרוג המורדים והפושעים ולהציל להעובדים. וקצת מורדים ברחו ונתחבאו וצוה עליהם לתפשם ממטמונם ולאבדם. והעובדים הצילם ואשר לא עבדו ולא מרדו אם נסו ונמלטו, ואם יצאו בשעת מלחמה מתו. כן הדבר הזה, העובדים שנכתבו בראש השנה לחיים נצולו, והמורדים שנכתבו למיתה אם יסתרו במסתרים ובקרקע הים משם יצוה הנחש ונשכם ולא תועיל להם שמירה ולא ניסה. וזהו שתמצא שהרבה נסים מן המגפה, ובמקום שברחו שם ימותו או בחזרתם ימותו לפי שכבר נכתבו למיתה. ואשר לא עבדו ולא מרדו הם אותם שלא נכתבו לא לחיים ולא למות שלא הגיע קצם ונשארו בחק האפשר, אם סדרו הנהגתם או ברחו נצולו, ואם נשארו ולא סדרו הנהגתם אפשר שימותו, ועליהם נאמר חבי כמעט רגע וגו'. וזהו ג"כ והכרתי ממך צדיק ורשע, הרשע הוא הנכתב למיתה, והצדיק הוא שלא נכתב לא לחיים ולא למות שעדיין לא הגיע קצו. זה נ"ל בזה הענין. והשם יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות.
ואחר שנמשך הענין עד כאן אשוב לברר מה שכתבתי למעלה מפרק הכונס, רבה בעידן רתחא הוה סכיר כווי דכתיב כי עלה מות בחלוננו, פירוש שרבה היה סובר מה שסברו הרופאים בזה כי האויר הנכנס מהחלון הוא יותר מזיק לפי שהוא נכנס דק והוא נכנס באברים. ומה שאמרו ג"כ דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרכים שלום בעיר אל יהלך אדם בצדי הדרכים, הכונה בזה כי בשעת הבריאות צריך אדם להשוות הנהגתו ולאחוז במצוע במאכלו ובמשקהו ובמלבושיו ובשינתו ובקיצתו בהקרתו ובהעצרו וברחיצתו ובאויר המקיף בו ובתנועתו ובמנוחתו ובתנועותיו הנפשיות, כלומר בשמחתו ובאנחתו בכעסו וברצונו ובשאר דברים ההכרחיים לגוף האדם ללכת באמצעם לא ריבוי ולא מיעוט, אבל בימות המגפה צריך להזהר בתכלית השמירה, ושיוסיף בהנהגתו לנקות המותרים, ושלא להרבות במזון, ושיאכל דברים טובי האיכות ומעטי הכמות, וירבה המנוחה וירחיק היגיעה, וירבה מהמנוחים הטובים, וירחיק האנחה וירבה השמחה, כל זה בקצה אחד מהקצוות ולא יספיק בזה המצוע בלבד, וזהו אל יהלך אדם באמצע הדרכים אלא בקצה האחרון, וכל זה הוא ענין טבעי.
ומה שאמרו דבר בעיר אל יהלך אדם לבית הכנסת יחידי מפני שמלאך המות מפקיד שם כליו והני מילי דלא קרו בה דרדקי ולא מצלו בה עשרה, הוא ענין תורני. וכונת זה המאמר הוא, שבית הכנסת שאין שם מלמדי תנוקות ראויים הם לעונש, וכמו שאמרו בפ"ב דשבת בעון ביטול תורה בנים מתים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו, ושהעולם מתקיים בהבל פיהם כדאיתא בפרק כל כתבי הקודש, וכן בית הכנסת שאין מתפללין בו עשרה חייבים הם עונש כמו שאמרו בפרק השולח ובפרק שלשה שאכלו כיון שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס, זהו כונת שמלאך המות מפקיד שם כליו, כלומר שזה מחייב מיתה. והתקנה היא שלא ילך יחיד אלא בצבור להתפלל ולחזור בתשובה, שתפלת צבור נשמעת כדאיתא בפ"ק דכריתות מדאמר רחמנא חלבנה בקטורת וכו' כדאיתא התם. והש"י יחמול עלינו ועל כל עמו ישראל ברחמים אמן.


ביחס לדברי הרשב"ש אלו, ראוי לעלות דברי הרמב"ם בענין קץ קצוב לחיי אדם (נמצא באגרות הר' שילת)

שבע
הודעות: 1387
הצטרף: ג' יוני 14, 2011 10:22 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי שבע » ג' מרץ 17, 2020 4:41 pm

שו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור ב סימן ה:
שהענין הזה והחק שחקקו בכל ארצות אדום שיניחו הסחורות במקום הזה הנק' אזרי"ט הוא מחמת חולי המגפה שיש להם סברת האומרים שהוא מחלאים המתדבקים ולזה הם עושים הרחקה ושמירה זו ומניחים הסחורות במקום ההוא זמן מוגבל, ומי שעובר החוק ההוא מתחייב בנפשו ומכל שכן בממונו

שבע
הודעות: 1387
הצטרף: ג' יוני 14, 2011 10:22 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי שבע » ג' מרץ 17, 2020 5:01 pm

וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ:

וביאר הספורנו (דברים ז, טו):
כָּל חֹלִי. אפילו המורגלים לבא מצד המערכת:
הָרָעִים. המתדבקים:
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ. שלקו על הים כמבואר למעלה:
לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ. אף על פי שיתנם בשונאיך לא ידבקו בך, כענין: יפול מצדך אלף אליך לא יגש:

א איד
הודעות: 172
הצטרף: ו' ספטמבר 15, 2017 7:07 am

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי א איד » ג' מרץ 17, 2020 9:59 pm

מקדש מלך כתב:איני יודע מה מקורו של הרב מונדשיין שתרגם זאת כצהבת? אולי מהשערה?

גם בהערות לשו"ת הרמ"א מהד' מוה"ק תורגם ל'צהבת' (יתכן וידעו מביתם שכך נקרא. אולי ניתן לברר איזו מחלה פשטה בפולין באותו הזמן).

חבר עיר
הודעות: 26
הצטרף: א' מאי 31, 2015 7:20 pm

Re: תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'

הודעהעל ידי חבר עיר » א' מרץ 29, 2020 5:24 pm

האיסור או החובה לברוח מן העיר בשעת המגפה - הרב משה דוד צ'צ'יק - גליון 'המעין' ניסן תש"פ

הרב משה דוד צ'צ'יק.pdf
(130.08 KiB) הורד 118 פעמים


חזור אל “מנע מגיפה מנחלתך - הקורונה והשלכותיה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים