פניה לערכאות של יהודים

[עושה חדשות]

באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

[שש ושמח]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

לא הבנתי השאלה, אם לתובע מותר לתבוע, למה שלשופט [באופן שאינו יכול לדון כדין תורה, שכ"ה המציאות בד"כ] יהיה אסור לשפוט?

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

התכוונתי לדברי הש"ך שאין לפנ"ע במשומד לאותו דבר (ואפילו במזיד)

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

לא הבנתי השאלה, אם לתובע מותר לתבוע, למה שלשופט [באופן שאינו יכול לדון כדין תורה, שכ"ה המציאות בד"כ] יהיה אסור לשפוט?

כי עצם היותו שופט זה איסור (ונכב"ב)

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

אבל הוא אותו איסור וגם שווה ערך, לאיסור בתיק אחר וממילא לעניין לפני עיוור לא גרם לא לריבוי איסורים ולא הכשילו .

[בברכה המשולשת]

זה באמת טיעון נכון מאוד.
ייש"כ

(אולי יש בעיה של חילול השם, או טענה של התירו פרושים את הדבר.
ועצ"ע)

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

לא הבנתי השאלה, אם לתובע מותר לתבוע, למה שלשופט [באופן שאינו יכול לדון כדין תורה, שכ"ה המציאות בד"כ] יהיה אסור לשפוט?

אין קשר בין היתר התובע שמותר לו למנוע שיעשקו אותו שלא כדין אם אין דרך אחרת גם דרך ערכאות ,והעושק הוא האשם בתוצאות. לעניין השופט שיכל להימנע מלהתמנות לתפקיד וכן להתפטר וממילא אינו אנוס בפעולות עליהן הוא מחויב במסגרת תפקידו. יוצא שגם אם התוצאה שווה למשפט התורה אם נימוקיו הם באמצעות חוקים הסותרים את דין התורה או אפילו אינם סותרים אבל לא מכוח סמכות התורה במקום שמדובר במשפט של מדינה יהודית ושופט יהודי ,יש לדון לכאורה, שעובר איסור של חילול השם והרמת יד בתורת משה ובכל אופן לא שנא מהמקרה שדן בתיק ללא היתר מהבחינה הזו. אומנם יש מקרים שבהם עובר גם בגזל במובן הרחב, שההחלטה עצמה היא נגד דין תורה שאפשר שבמקרה דנן לא.

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

התכוונתי לדברי הש"ך שאין לפנ"ע במשומד לאותו דבר (ואפילו במזיד)

שתי תשובות בדבר :
א. לכאורה רוב הראשונים ובכלל הפוסקים לא כהש"ך וסוברים שאסור ללוות בריבית ממשומד מדין לפני עיוור.
ב. דין מומר ישנו לכאורה רק במזיד או במרד שהאדם עצמו יצר בנפשו ויש רוב וחזקה כנגד זה בסתם שופט חילוני.

[שש ושמח]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

אבל הוא אותו איסור וגם שווה ערך, לאיסור בתיק אחר וממילא לעניין לפני עיוור לא גרם לא לריבוי איסורים ולא הכשילו .

יש לך טעות במציאות. ברור שאם לא היה תובע תביעה זו היו פחות תביעות במערכת בתי המשפט והיו נעשות פחות עבירות.

[שש ושמח]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

לא הבנתי השאלה, אם לתובע מותר לתבוע, למה שלשופט [באופן שאינו יכול לדון כדין תורה, שכ"ה המציאות בד"כ] יהיה אסור לשפוט?

אין קשר בין היתר התובע שמותר לו למנוע שיעשקו אותו שלא כדין אם אין דרך אחרת גם דרך ערכאות ,והעושק הוא האשם בתוצאות. לעניין השופט שיכל להימנע מלהתמנות לתפקיד וכן להתפטר וממילא אינו אנוס בפעולות עליהן הוא מחויב במסגרת תפקידו. יוצא שגם אם התוצאה שווה למשפט התורה אם נימוקיו הם באמצעות חוקים הסותרים את דין התורה או אפילו אינם סותרים אבל לא מכוח סמכות התורה במקום שמדובר במשפט של מדינה יהודית ושופט יהודי ,יש לדון לכאורה, שעובר איסור של חילול השם והרמת יד בתורת משה ובכל אופן לא שנא מהמקרה שדן בתיק ללא היתר מהבחינה הזו. אומנם יש מקרים שבהם עובר גם בגזל במובן הרחב, שההחלטה עצמה היא נגד דין תורה שאפשר שבמקרה דנן לא.

איני מסכים לדבריך כלל.
להיות עו"ד בתביעה זו מותר? הרי העו"ד אינו אנוס.

[עושה חדשות]

הגר''י סרנא - אחר האסף.png (141.29 KiB) נצפה 999 פעמים

(זאת טענה אחרת ממש"כ לעיל).

[סגי נהור]

(זאת טענה אחרת ממש"כ לעיל).

ואולי זו לא טענה אחרת אלא הן הן הדברים. אם אנחנו דנים על החטאת השופט נמצא שאין מקום להתיר מצד עצם הענין. אבל אם ההיתר פירושו שאנחנו רואים את מעשה הדיון כהצלת עשוק מיד עושקו, ממילא זה חל גם על השופט.

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

התכוונתי לדברי הש"ך שאין לפנ"ע במשומד לאותו דבר (ואפילו במזיד)

שתי תשובות בדבר :
א. לכאורה רוב הראשונים ובכלל הפוסקים לא כהש"ך וסוברים שאסור ללוות בריבית ממשומד מדין לפני עיוור.
ב. דין מומר ישנו לכאורה רק במזיד או במרד שהאדם עצמו יצר בנפשו ויש רוב וחזקה כנגד זה בסתם שופט חילוני.

א. אה"נ, אך בהחלט ראיתי בפוסקים שמצרפים את הש"ך כסניף.
ב. כמדומני שג"ז מחלוקת (למיטב זכרוני יש על זה בספרים על לפנ"ע)

[עזריאל ברגר]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

האם לא הילכו בזה נמושות לרוב?!

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

התכוונתי לדברי הש"ך שאין לפנ"ע במשומד לאותו דבר (ואפילו במזיד)

שתי תשובות בדבר :
א. לכאורה רוב הראשונים ובכלל הפוסקים לא כהש"ך וסוברים שאסור ללוות בריבית ממשומד מדין לפני עיוור.
ב. דין מומר ישנו לכאורה רק במזיד או במרד שהאדם עצמו יצר בנפשו ויש רוב וחזקה כנגד זה בסתם שופט חילוני.

א. אה"נ, אך בהחלט ראיתי בפוסקים שמצרפים את הש"ך כסניף.
ב. כמדומני שג"ז מחלוקת (למיטב זכרוני יש על זה בספרים על לפנ"ע)

ב. לא ראיתי פוסקים בכירים שיש מכוח דבריהם מחלוקת בעניין אולי יחידים ,זה שכל מיני מלקטים עשו מכך מחלוקת אינו אומר שאכן זה כך.

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

אולי כהש"ך?

התכוונתי לדברי הש"ך שאין לפנ"ע במשומד לאותו דבר (ואפילו במזיד)

שתי תשובות בדבר :
א. לכאורה רוב הראשונים ובכלל הפוסקים לא כהש"ך וסוברים שאסור ללוות בריבית ממשומד מדין לפני עיוור.
ב. דין מומר ישנו לכאורה רק במזיד או במרד שהאדם עצמו יצר בנפשו ויש רוב וחזקה כנגד זה בסתם שופט חילוני.

א. אה"נ, אך בהחלט ראיתי בפוסקים שמצרפים את הש"ך כסניף.
ב. כמדומני שג"ז מחלוקת (למיטב זכרוני יש על זה בספרים על לפנ"ע)

ב. לא ראיתי פוסקים בכירים שיש מכוח דבריהם מחלוקת בעניין אולי יחידים ,זה שכל מיני מלקטים עשו מכך מחלוקת אינו אומר שאכן זה כך.

ב. ייש"כ. בעז"ה אשתדל לעיין שוב במקורות

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

אבל הוא אותו איסור וגם שווה ערך, לאיסור בתיק אחר וממילא לעניין לפני עיוור לא גרם לא לריבוי איסורים ולא הכשילו .

יש לך טעות במציאות. ברור שאם לא היה תובע תביעה זו היו פחות תביעות במערכת בתי המשפט והיו נעשות פחות עבירות.

אכן יהיו פחות תביעות במערכת המשפט, אבל מכיוון שכמות התביעות הקיימת גם מבלעדיו מספיקה למלא את סדר יומם של כל השופטים והותר ,זה פשוט יגביר את הדחייה והסחבת ולא את כמות התביעות הנידונות בפועל. המשמעות היא שאם בכל רגע נתון יש X תביעות המחכות לתורן יהיה X+1.

[בברכה המשולשת]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

אבל הוא אותו איסור וגם שווה ערך, לאיסור בתיק אחר וממילא לעניין לפני עיוור לא גרם לא לריבוי איסורים ולא הכשילו .

יש לך טעות במציאות. ברור שאם לא היה תובע תביעה זו היו פחות תביעות במערכת בתי המשפט והיו נעשות פחות עבירות.

אכן יהיו פחות תביעות במערכת המשפט, אבל מכיוון שכמות התביעות הקיימת גם מבלעדיו מספיקה למלא את סדר יומם של כל השופטים והותר ,זה פשוט יגביר את הדחייה והסחבת ולא את כמות התביעות הנידונות בפועל. המשמעות היא שאם בכל רגע נתון יש X תביעות המחכות לתורן יהיה X+1.

אבל זה נותן להם יותר לגיטמיציה רח"ל ויותר הצדקה נפשית להפעלת כוח מוסדי

(אמנם, ייתכן מאוד שזה לא בגדר ההלכתי של איסור לפנ"ע)

[אליעזר ג]

מענין לענין -
באופן שיש היתר לפנות לערכאות, מה מתיר ללכת לערכאות של מומרים ולהכשילם באיסור?

נראה לי שמכיוון ששופטים עוסקים במשרתם זמן מוגדר ביום ויש מספיק תיקים להעסיקם אותו זמן מוגדר הם ממילא יעברו אותה כמות איסורים.

כל תיק הוא איסור בפני עצמו.

אבל הוא אותו איסור וגם שווה ערך, לאיסור בתיק אחר וממילא לעניין לפני עיוור לא גרם לא לריבוי איסורים ולא הכשילו .

יש לך טעות במציאות. ברור שאם לא היה תובע תביעה זו היו פחות תביעות במערכת בתי המשפט והיו נעשות פחות עבירות.

אכן יהיו פחות תביעות במערכת המשפט, אבל מכיוון שכמות התביעות הקיימת גם מבלעדיו מספיקה למלא את סדר יומם של כל השופטים והותר ,זה פשוט יגביר את הדחייה והסחבת ולא את כמות התביעות הנידונות בפועל. המשמעות היא שאם בכל רגע נתון יש X תביעות המחכות לתורן יהיה X+1.

אבל זה נותן להם יותר לגיטמיציה רח"ל ויותר הצדקה נפשית להפעלת כוח מוסדי

(אמנם, ייתכן מאוד שזה לא בגדר ההלכתי של איסור לפנ"ע)

כן אבל זו לא עברה מוגדרת שלהם הרגשות הללו ולכן אינו קשור ללפני עיוור, אלא לעצם ההיתר מצד העבירה של הפונה, לגביה אנו עסוקים במקרה שאין עברה כזו, כמקובל כשקיבל התר.

[עושה חדשות]

ומענין לענין
ראיתי כעת בס' "מפי האיש" (ישראלזון), שהגריש"א זצ"ל הביא בשם הגר"י סרנא, דבהליכה לערכאות יש איסור נוסף, "אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות". ושאלו את הגרי"ש א"כ מה מועיל כתב סירוב כלפי האיסור הזה. והשיב, דבכה"ג הולכים לערכאות לא בתור 'דיינים' אלא כדי 'לסדר את הענינים'.